מדדתי מכנס ואמא אמרה בקול בחנות: "כבר עקפת אותי במידה וואו". יצאתי בוכה מהחנות

היי לכולם. הגובה שלי הוא מטר וחצי. בפעם האחרונה ששקלתי את עצמי הייתי 47 קילו. המבנה גוף שלי הוא מותן צרה וירכיים וישבן גדולים. בגלל שעליתי במשקל יש לי בטן וקצת "שניצלים" בגב.
אמא שלי מטר 70, אבא מטר 85, אחותי מטר 60 ואחי מטר 90 והם גם כולם רזים. רק אני נדפקתי עם המבנה והגובה המעצבנים הזה. כל הזמן אמא מעירה לי על המשקל. כשאמרתי שאני אוהבת סופגנייה היא אמרה שאני נראית כמו סופגנייה. כל דבר שאני מכניסה לפה היא אומרת זה מלא קלוריות... כמה פעמים שמדדתי בגדים ליציאה ושאלתי אותה איך הם היא אמרה עלית במשקל מלא. שאלתי אותה אם חם או קר בחוץ שאדע אם לשים מכנס קצר או ארוך והיא אמרה אל תלכי עם קצר רק עם ארוך. אני משמינה כי היא פוגעת בי וזה גורם לי ללכת למטבח לבכות ולאכול שטויות ואת הלב. אין לי חשק לכלום חוץ מלישון כי ככה אני נמנעת מלאכול. היא גם יורדת לי על הגובה. הייתי אצלה במשרד בעבודה ועובדת ביקשה הגבהה למחשב והיא אמרה לי: "את רוצה גם?". זה לא מצחיק גם ככה יש לי שנאה עצמית על כל מי ומה שאני. התאפקתי לא לבכות מול כולם כשהיא אמרה את זה. אחרי זה כשהגענו הביתה בכיתי ממש והיא ביקשה סליחה והכל אבל זה לא עוזר כי היא ממשיכה (כל מה שכתבתי למעלה...). מה לעשות? נמאס לי מהגוף המכוער שלי ומעצמי.
*בבקשה לא להעלות לפייסבוק*