מה שעובר עליי מה שעובר עליי
  0 צפיות, 0 עצות ו-0 דירוגי עצות. 267407

אני סה"כ בן אדם טוב שמצטייר רע, איך אני מוצא איזון?

מתוסבך בן 22 | כתב את השאלה ב-09/09/19 בשעה 19:37

אהלן רציתי לשתף אתכם במטען רגשי שאני סוחב כבר שנים. אני יתחיל מההתחלה ברשותכם זה יהיה קצת ארוך, אני בן לעולים חדשים/ישנים, נולדתי בארץ. מילדות אני סובל מחרדה חברתית גבוהה מאוד ברמה של שתיקה ממושכת כמעט לאורך כל היום, מהגן ועד היום בקושי הייתי מדבר והמון אנשים היו נשרטים עליי, את תקופת הבית ספר עברתי בשלום בלי שהציקו לי או הקניטו אותי בגלל שלמדתי יחד עם כמה קרובי משפחה שלי שנתנו לי גב והיו חזקים מבחינה חברתית, אך לצערי זה לא מנע את החרדות הבלתי פוסקות, אני מאמין ששורש הבעיה הייתה בחינוך שקיבלתי, ההורים שלי מאוד פרימיטיביים ומפוחדים ברמה מטורפת, לא הייתי יכול לצאת מחוץ לשכונה, הייתי חייב לצאת באזור השכונה ומדי פעם הם היו בודקים אותי ומאוד עצבן אותי שהם לא משחררים ממני, עם הזמן התחלתי להאמין שזה נכון, האזור שלי בעייתי מאוד ויש אצלנו מלא "בחורים טובים" מה שנקרא. בקיצור יצא מצב שאני נכנס לשגרה של - בית ספר - מחשב - לישון, ככה מגיל 11 עד 18, ההורים שלי גם גרמו לי להאמין שאסור להתחבר לאף אחד ושכולם נוכלים, רמאים, שקרנים, הם לימדו שהכי טוב זה לחיות כמו שאני חי - ללא חברים. אז הכנסתי לראש, חברים = אנשים צבועים שרוצים לנצל אותך. כשהתגייסתי לא היו לי חברים בכלל גם קרובי המשפחה שלי לא אהבו לשהות במחיצתי כי הייתי נראה להם מוזר, בקיצור התגייסתי לקרבי התנתקתי מהמחשב וגיליתי חיים שונים לגמרי, הייתי המום ממה שאני מסוגל לעשות וזה העצים אותי, הייתי חוזר לבית בגאווה ובידיעה שאני עושה את הדבר הנכון, אנשים מהעבר התחילו להעריך אותי ולפרגן, ואחרי שנה וחודשיים חוויתי משבר גדול במשפחה, זה היה רצף של אסונות לא רוצה להכנס לפרטים, בגדול - התאבדות של אדם קרוב, וחובות בשוק האפור. שני המקרים האלה הטיחו אותי לקרקע.
חודש חודשיים לפני כן רק הכרתי את הקנאביס והייתי מעשן פה ושם, ואחרי שני המקרים האלו התחלתי לעשן בכמויות מטורפות, ירדתי לג'וב ולא הייתי מרוצה מהתפקיד ששיבצו אותי והתחלתי לזרוק זין עד השחרור, מלא נפקדויות ובעיות משמעת, הרגשתי שלאף אחד לא אכפת ממני ואף אחד לא מצליח להבין אותי, סמכתי על אנשים שניצלו אותי ופגעתי בכל האנשים הכי קרובים אליי הפכתי לפרנואיד והביטחון שלי התרסק ברמה שלא יכולתי להסתכל לאנשים בעיניים, הזנחתי את עצמי לגמרי הרגשתי אשם שלא הגעתי מוכן לחיים ובזבתי את כל הילדות שלי במחשב, ולא למדתי אפילו את הבסיס של יחסי אנוש
הרגשתי כלכך מיותר בחיים האלה.
הגעתי לשחרור המיוחל והיום מצבי יותר טוב אך עדיין לא הצלחתי לתקן את הקשרים שקילקלתי, מסתכלים עליי בעין אחרת ואני מרגיש כאילו אין דרך חזרה.
התקשורת שלי נשארה לקויה וזה מתסכל אותי שאני מנסה להגיע לאנשים יותר שמח ופתוח אני נסחף עם זה ושאני מעדיף להיות טיפה יותר סגור אז זה גם הולך לקיצון. איך אני מוצא איזון?? ומה אני יכול לעשות כדי לרפא את הנפש?

 
הזמן
 
דווח
 
נהל

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (4) מהטובות מהפחות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "מה שעובר עליי"

חדשות במדור
אקראיות במדור
עוד שאלות

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש