מה שעובר עליי מה שעובר עליי
  0 צפיות, 0 עצות ו-0 דירוגי עצות. 261324

פעם עוד הייתה לי תקווה בחיים אבל עכשיו התייאשתי, מה לעשות עם החיים?

חסוי בן 28 | כתב את השאלה ב-11/07/19 בשעה 21:44

בן 28.
מאז ומתמיד הייתי מגמגם, פעם זה הפריע לי יותר, עכשיו אמנם טיפה פחות, אבל את מהטראומה הזו אני לא מצליח להשתחרר.
אבל הגימגום זה עוד החלק הקל, עם זה אני מצליח איכשהו להסתדר.
החלק הקשה הוא שילוב של המון דברים.
בחיים לא הייתה לי חברה, מיותר לציין שאני בחיים לא הייתי במיטה עם מישהי.
לזה עוד יש לי הסבר, בגלל הגמגום, תמיד פחדתי לדבר עם אנשים, במיוחד עם בחורות.
דבר נוסף, אין לי שום מוטיבציה או חלום.
אני כרגע בן 28, השתחררתי בגיל 22, אבל במשך 5 שנים לא עשיתי שום דבר כמעט.
אמנם עשיתי פסיכומטרי (סתם כי חבר רצה שנעשה ביחד) ועברתי קורס במחשבים, אבל עשיתי את זה רק כדי שהמשפחהחברים (אז עוד היו לי חבר או 2) יראו שאני מנסה לעשות משהו עם החיים שלי.
עברתי גם טראומה משפחתית קצת אחרי הצבא, מה שעוד יותר גרם לי להישאר תקוע בתוך עצמי.
כמו שאמרתי, אני בן 28 והשתחררתי בגיל 22. רק בגיל 27 מצאתי את העובדה הראשונה בחיים שלי, וכמו עם הקורסים שציינתי מקודם, גם את העבודה הזו אני גורר רק בגלל שאני רוצה שהמשפחה לא תדאג, אבל בתוך תוכי אני פשוט לא מבין בשביל מה אני עובד בכלל? אין לי שום חלום, שום אומץ לעשות שום דבר.
אין לי אפילו צורך בכסף, אני כמובן גר עם המשפחה ויש לי קורת גג, אני חוסך את הכסף ולא עושה איתו כלום. רישיון אין לי, כי למה להוציא בכלל? לאן אני אסע?
אבל מצד שני להגיד לאנשים בין 18 בעבודה שלי שאין לי רישיון זה מביך.
גם אם וכבר אני מכיר מישהי (שזה סיכוי נמוך מאוד כי אין לי חיים כל כך) וארצה להציע לה להיפגש, אין לי אוטו, אין רישיון, אני גר בבית עם המשפחה ואני בן 28, אני מתבייש.
חלק מהעובדים אצלי בעבודה בני 18+-, הם עובדים כמוני פחות או יותר באותו תפקיד, ואני נגעל מעצמי ובוכה בלב שאני בן 28 ואנשים בין 18 עושים את מה שאני עושה, רק שמבחינתם זו עבודה סבבה תוך כדי לימודיםלפני צבא, ואצלי זה בגיל 28.

במהלך השנה הזו שסופסוף החלטתי למצוא עבודה ראשונה, תמיד אמרתי לעצמי שאני אצבור ביטחון ואולי אחפש עבודה בתחום שבו עשיתי את הקורס, אולי ההתקפי פחדדיכאון שלי יופחתו, אבל זה לא קורה.
אמנם למדתי איך זה לעבוד (למרות שאני נותן רק 3 משמרות בשבוע) ולהרוויח קצת כסף, לדבר על לקוחות (מה שעוזר עם הגימגום) אבל גם המשפחה וגם (קצת) אני חשבתי שאחרי חצי שנה-שנה בעבודה, אני אתקדם לאנשהו, אבל זה לא קורה. אני שם כבר שנה ו-3 חודשים ושום דבר לא משתנה, להפך, אני רק מאבד את התקווה.

מה שיותר גרוע, שלאחרונה כבר כל כך התייאשתי, שאפילו בימים שאני לא עובד, מה שפעם היה בשבילי די כייף, לראות טלוויזיה בשקט או לשחק במחשב, עכשיו כבר לא מה שהיה. אני רק נכנס ליותר דיכאון ומחשבות בימים הללו שאני בחופש, אבל מצד שני אני לא הייתי רוצה לעבוד פתאום 5-6 פעמים בשבוע רק בשביל למנוע את זה, כי זה מרגיש לי שאני רק מתחמק מהבעיה הזו.

כרגע אני באמת במצב שאיבדתי כל תקווה, כל מוטיבציה, אין לי לאן לשאוף, אין לי אומץ לצאת מהבועה שאני תקוע בה. אני כמו ילד בן 18 שתקוע בגוף של בן 28 (כמעט 30, לעזאזל) ואין לי שום מטרה ואומץ לשום דבר.

תודה על הקריאה.

 
הזמן
 
דווח
 
נהל

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (7) מהטובות מהפחות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "מה שעובר עליי"

חדשות במדור
אקראיות במדור
עוד שאלות

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש